החלטה בתיק מ"ת 2210-11-11 - פסקדין

זוהי החלטה מאוחדת ביחס לבקשות מעצר בעניינם של שני המשיבים, כאמור בכותרת. נגד שני המשיבים הוגשו שני כתבי אישום נפרדים, העוסקים באותה התרחשות פלילית, כל משיב לפי חלקו הוא, על כן ולשם הנוחות אתן את החלטתי במשותף.

על פי האמור בכתבי האישום, ביום 29.10.11, סמוך לשעה 22:00, נכנסו המשיבים לחנות "מגה ספורט" בבאר שבע. מיד בסמוך לכך, פנה משיב 1 למוכרת במקום, והחל לשאול אותה שאלות בשפת הסימנים, תוך שהוא מושך את תשומת ליבה, בעוד משיב 2 נכנס למשרדים במקום, וגנב מתוך תיקיהן של המוכרות כרטיסי אשראי, רשיון נהיגה וסכום של 40 ש"ח (להלן - "הרכוש").

משהבחינו המוכרות במקום כי משיב 2 יוצא מן המשרדים, הן ניסו לסגור את דלתות החנות, ובתגובה החלו המשיבים לברוח לעבר דלת החנות, כאשר משיב 2 הצליח להמלט אל מחוץ לחנות ואילו משיב 1 נותר בחנות. בהמשך, נתפס משיב 2 ע"י עוברי אורח כשהרכוש ברשותו.

בהמשך לכך, נעצרו המשיבים ע"י שוטרים והובאו לתחנת המשטרה בתוך ניידת משטרתית. בעודם אזוקים זה לזה, בכניסה לתחנת המשטרה, נמלטו המשיבים וזאת לאחר שהמשיב 2 הצליח להוציא ידו מן האזיקים אשר חיברו בינו לבין המשיב 1.  השניים פתחו את דלת הניידת ונמלטו מן המקום.

בהמשך לכך, משהבחין השוטר דדון במשיב 1, צעק לעברו שיעצור, אך משיב 1 לא נענה לקריאותיו. לאחר מרדף הצליח השוטר לאחוז במשיב 1, או אז החל זה האחרון להיאבק בשוטר דחף אותו מספר פעמים, ונמלט. לאחר מרדף הצליח השוטר להשתלט עליו, בסיועו של שוטר נוסף חרף התנגדותו של משיב 1.

בפתח הדיון שבפניי טען ב"כ של משיב 1 כי ככל שהדבר נוגע לעבירת הרכוש אין ראיות לכאורה בתיק. לדבריו, למקרא ההודעות של המוכרות, לא ניתן להסיק על קשר בין המשיבים, כך גם לא ניתן להסיק כי פנייתו של משיב 1 אל המוכרת נועדה להסיח דעתה ובכך להקל את ביצוע הגניבה על ידי משיב 2. מילים אחרות, אין ביצוע בצוותא שכן משיב 1 לא ידע על תכניתו של משיב 2 לגנוב ולא נטל בה כל חלק. משכך, אין ראיות לכאורה לעבירת הגניבה.

ביחס לחלקו השני של כתב האישום, היינו הבריחה ממשמורת חוקית, לדברי ב"כ של משיב 1 ולמקרא הדו"ח של השוטר סמוחה, עולה כי מי שיזם וביצע את כל הבריחה היה משיב 2. משיב 1, בהיותו אזוק למשיב 2, נותר "ללא ברירה". לציין כי מטיעוני בא כוחו של המשיב 1 הצטיירה תמונה לפיה המשיבים ברחו יחד בהיותם אזוקים איש לרעהו  אולם כאמור למקרא הראיות, הלכה למעשה אלו לא היו מחוברים בניהם וכל אחד ברח לכיוון אחר. ב"כ משיב 1 גם אם לא אמר זאת במפורש מודע לחולשת טיעונו בדבר היותו של המשיב 1 "אנוס" לברוח אולם עדיין, לדבריו,  יש לתת לכך משקל בשים לב לחלקו הדומיננטי של משיב 2 אשר יזם את הבריחה, וחילץ ידו מהאזיק המשותף.

אשר לאלימות שהופנתה כלפי השוטר, זו נעשתה אגב ההתנגדות למעצר ומצויה ברף הנמוך בעבירות מסוג זה. בסופם של דברים, ביקש זה להורות על שחרורו של משיב 1 לחלופת מעצר בפיקוח אימו ובני משפחתו.

ב"כ משיב 2 לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה ונתנה דגש רב בטיעוניה לכך שחרף האמור לעיל, הרי בנסיבותיו המיוחדות של משיב זה ניתן להסתפק בצעד שהינו פחות דרסטי ממעצר עד תום ההליכים. לדבריה, המדובר במשיב צעיר יחסית, אשר סובל מנכות של 100% בשל היותו חרש - אילם, וכן סובל מנכות פסיכיאטרית בשיעור של 20%, נתונים אשר מטבע הדברים הופכים את המעצר בעניינו קשה במיוחד.

עוד זו מציינת כי אכן למשיב זה תיקי מב"דים לא מועטים, אולם חלקם הגדול עניינם עבירות משנת 2008-2009, כאשר בצידן הרשעה אחת בלבד מבית משפט לנוער, אשר לא הוטל בגינה עונש של מאסר בפועל. ב"כ המשיב 2 מוסיפה ומפנה לנסיבות כתב אישום זה, אשר עניינו עבירת רכוש יחידה, אשר אינה מקימה עילת מעצר סטטוטורית, ואף לא עונה על הקריטריונים לעילת מעצר כאמור בבש"פ רוסלן פרנקל. בסוף דבריה, ביקשה לשחרר את משיב 2 לחלופת מעצר בפיקוח אימו. זו האחרונה אף התייצבה בפני בית המשפט והתחייבה לשמש כמפקחת במשך 24 שעות על בנה.

ראיות לכאורה בעניינו של משיב 1

הואיל ובעניינו של משיב זה לא הייתה הסכמה לראיות לכאורה, אתחיל ביחס לסוגיה זו ואציין כי לאחר שקראתי את חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי גם בעניינו של משיב 1 קיימות ראיות לכאורה.

אכן, כל אחד מן המשיבים פעל ב"גזרה" אחרת של החנות, אולם על פני הדברים, הסימולטניות בה משיב 1 "מעסיק" את אחת המוכרות בעוד משיב 2 גונב את הרכוש, יש בה, ולו כנקודת מוצא, כדי להעלות חשד שאלו פעלו יחדיו.

אלא שבענייננו, יש ראיות נוספות המלמדות על כך שנוכחותם ופועליהם של שני המשיבים בחנות לא הייתה אקראית. בעניין זה בית משפט נותן משקל נכבד לעובדה כי שני המשיבים, באופן מתוזמן בורחים מן החנות ברגע שמתגלה החשד ביחס למשיב 2. עובדה זו מעידה לכאוה כך שהשניים פעלו יחדיו, שאם לא כן, מדוע משיב 1 יברח לפתע, שעה ששניות קודם לכן התעניין במוצרים בחנות.

זאת ועוד, מחומר הראיות עולה כי קודם לבריחתם המשותפת אלו סימנו אחד לשני סימן עם היד, שלאחריו נסו מן המקום. בעניין זה ראה הודעתה של סבטלנה פיוובר מיום 29.10.11:

"...לאחר מספר רגעים שהייתה איתי הבחינה בבן מיעוטים נוסף שיוצא מן המשרדים ואז שניהם ניסו לברוח ונתפסו... לא יודעת אם הם דיברו אחד עם השני, אך כנראה הם שניהם ביחד היות ושניהם ברחו כאשר הבחנו בבחור עם הלבן יוצא מן המשרד.

שאלה: האם צעקו משהו אחד לשני?

תשובה: צעקו משהו וסימנו עם היד אחד לשני וברחו" (בדומה ראה את הודעתה של מור נגר מיום

29.10.11 שורה 8)